בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם

קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים

קוֹל דּוּמִיָּתְךָ לְאָזְנַי כְּתֻפִּים

אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אָבִי

תֵּן לִי תְּפִלָּה אַחַת טוֹבָה

שֶׁתִּפְתַּח לִי אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים

תֵּן לִי מִלָּה אַחַת כֵּנָה

שֶׁתּוֹתִיר אוֹתִי בְּלִי שׁוּם אֲוִיר

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת תָּלוּי עַל

חוּט הַשַּׂעֲרָה בְּאֶמְצַע הַיָּם

צוֹעֵק בְּכָל כּוֹחִי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

מָה לְךָ נִרְדָּם

תַּצִּיל אוֹתִי...

לֹא בָּרָאתָ אוֹתִי

לְהִתְהַלֵּךְ כְּיָשָׁן

אַתָּה מָלֵא אַהֲבָה

אֲנִי רוֹצֶה גַּם כֵּן